ס ע ר ה. התחושה בלב של כולנו
אין יציבות, אין ביטחון, אין רוגע, אין שלווה מאז אותה שבת שחורה.
לא נותרו מילים לתיאור התחושות. חדשות רעות הפכו לשגרה בלתי ניתנת להכלה.. מחנק בגרון ואבן בלב הפכו לתחושת קבע. כששואלים אותי שאלה פשוטה כמו ׳מה נשמע׳ אני באמת לא יודעת מה לענות. הלב פשוט עצוב.
מרגישה כמו בתוך עננה מרחפת שהולכת איתך לכל מקום.
מוצאת את עצמי מנסה לייצר ׳שגרה׳ בתוך מציאות לא נורמלית..
המדינה בכאוס.
התסכול המתמשך מאי קידום העסקה להשבת החטופים והחטופות לא נותן לי מנוח. מסתובבת בתחושה שאין באמת משמעות לכלום. (וזה עוד מבלי להתייחס לשאר הכשלים בניהול המדינה…הצפון המופקר, אנשים בלי בתים, ילדים בלי מסגרות חינוך, יוקר המחייה, אי שוויון בנטל, עוד שם ועוד שם שנוסף לרשימה.. ) די, כמה אפשר.
אז שואלת את עצמי
מה נשאר לנו?
להיאחז בדברים הקטנים שעושים לנו טוב ומאפשרים לצוף קצת מעל המים. רגעי אוויר ונשימה ..שנותנים את הכח להתמודד עם המצב. וגם אם ׳השמחה׳ הזו היא רגעית, אני מבינה יותר ויותר עד כמה הבועה הזאת הכרחית; לגוף, לנפש ולרגש.
אז נכנסתי לסטודיו ויצרתי את ה׳הוריקן׳ באינטרפרטציה האישית שלי.. וידעתי שמתוך הכאב והטלטלה בחוויה המחזקת של כולנו יחד, יבוא הפורקן והשחרור שכל כך נחוץ.
ככל שהקשבתי לשיר הזה יותר, הבנתי עד כמה הוא עמוק, עד כמה מדויק הוא מספר את הסיפור שלנו, את הטרגדיה שאנחנו חיים בתוכה מאז ה-שבעה באוקטובר???? ועד היום.
הרגשתי את הצורך לתת לריקוד להחזיק אותנו ולייצב אותנו, כשהקרקע רועדת מתחת לרגלינו.
השיר מסתיים במשפט חזק, מסר של של אור קטן בתוך החשכה. אז הרגיש לי הכי נכון לשלוח מסר של תקווה???? של משאלת הלב הכי גדולה - להחזיר את כל החטופות והחטופים.
לכן ביקשתי מכולם להביא פריט צהוב כדי לחתום את הקליפ עם מחווה - שנזעק יחד את המשאלה הכי גדולה - להשיב את כולם הביתה. עכשיו.
בסיום הסדנה לא היינו צריכים לדבר, רק להתחבק ולהביט זה לזו בעיניים הבורקות.. כמה נחוץ היה הרגע הזה.
הרקדנים, התנועה, האנרגיה ההדדית והרגש המתפרץ פשוט מילאו אותי מבפנים לאורך כל הסופ״ש. הרגשתי שאני מצליחה קצת יותר לנשום, מה שלא הרגשתי כבר חודשים ארוכים. באמת שמתקשה להסביר את התחושה במילים..
וזה מטורף מבחינתי! כי זו זכות לגעת בלבבות, לרגש ולהתרגש כך בזכות האומנות (שלי) שהיא פרי יצירתי. לפרוק,לכאוב,לרקוד,לנשום,לשחרר .. הכל מתחבר.
כל סדנה כזאת עבורי היא מעבר ל- ״רק ריקוד״, היא מגיעה ממקום עמוק יותר של קונספט ומסר שחשוב לי להעביר לרקדנים בסדנה ולצופים בקליפ.
אז כפי שהסדנה הייתה סופר משמעותית, כך גם מעמד העריכה לרמת הדיוק ופרטי הפרטים..
הרגשתי שיהיה הכי נכון להתחיל בשחור ולבן ואט אט להכניס את הצבע ואת האור???? ולסיים כאמור בתקווה ובתפילה להשבת כל החטופות והחטופים כי בעיני, בלי החזרתם מדינת ישראל לא תוכל לחזור להיות מדינה. זה הבסיס לתהליך השינוי, התיקון, השיקום והריפוי של השבר העצום הזה שאנו חווים.
תודה לכל מי שנכח.ה שם ברחבה. הרחבתם לי את הלב במידה, נתתם לי השראה ובעיקר- אוויר לנשימה.
תודה.
צילום ועריכה: @wavingsound
@EdenGolanOfficial #hurricane
@KerenPelesOfficial @stavbeger2675 אבי אוחיון - על יצירת המופת הזאת!
אין יציבות, אין ביטחון, אין רוגע, אין שלווה מאז אותה שבת שחורה.
לא נותרו מילים לתיאור התחושות. חדשות רעות הפכו לשגרה בלתי ניתנת להכלה.. מחנק בגרון ואבן בלב הפכו לתחושת קבע. כששואלים אותי שאלה פשוטה כמו ׳מה נשמע׳ אני באמת לא יודעת מה לענות. הלב פשוט עצוב.
מרגישה כמו בתוך עננה מרחפת שהולכת איתך לכל מקום.
מוצאת את עצמי מנסה לייצר ׳שגרה׳ בתוך מציאות לא נורמלית..
המדינה בכאוס.
התסכול המתמשך מאי קידום העסקה להשבת החטופים והחטופות לא נותן לי מנוח. מסתובבת בתחושה שאין באמת משמעות לכלום. (וזה עוד מבלי להתייחס לשאר הכשלים בניהול המדינה…הצפון המופקר, אנשים בלי בתים, ילדים בלי מסגרות חינוך, יוקר המחייה, אי שוויון בנטל, עוד שם ועוד שם שנוסף לרשימה.. ) די, כמה אפשר.
אז שואלת את עצמי
מה נשאר לנו?
להיאחז בדברים הקטנים שעושים לנו טוב ומאפשרים לצוף קצת מעל המים. רגעי אוויר ונשימה ..שנותנים את הכח להתמודד עם המצב. וגם אם ׳השמחה׳ הזו היא רגעית, אני מבינה יותר ויותר עד כמה הבועה הזאת הכרחית; לגוף, לנפש ולרגש.
אז נכנסתי לסטודיו ויצרתי את ה׳הוריקן׳ באינטרפרטציה האישית שלי.. וידעתי שמתוך הכאב והטלטלה בחוויה המחזקת של כולנו יחד, יבוא הפורקן והשחרור שכל כך נחוץ.
ככל שהקשבתי לשיר הזה יותר, הבנתי עד כמה הוא עמוק, עד כמה מדויק הוא מספר את הסיפור שלנו, את הטרגדיה שאנחנו חיים בתוכה מאז ה-שבעה באוקטובר???? ועד היום.
הרגשתי את הצורך לתת לריקוד להחזיק אותנו ולייצב אותנו, כשהקרקע רועדת מתחת לרגלינו.
השיר מסתיים במשפט חזק, מסר של של אור קטן בתוך החשכה. אז הרגיש לי הכי נכון לשלוח מסר של תקווה???? של משאלת הלב הכי גדולה - להחזיר את כל החטופות והחטופים.
לכן ביקשתי מכולם להביא פריט צהוב כדי לחתום את הקליפ עם מחווה - שנזעק יחד את המשאלה הכי גדולה - להשיב את כולם הביתה. עכשיו.
בסיום הסדנה לא היינו צריכים לדבר, רק להתחבק ולהביט זה לזו בעיניים הבורקות.. כמה נחוץ היה הרגע הזה.
הרקדנים, התנועה, האנרגיה ההדדית והרגש המתפרץ פשוט מילאו אותי מבפנים לאורך כל הסופ״ש. הרגשתי שאני מצליחה קצת יותר לנשום, מה שלא הרגשתי כבר חודשים ארוכים. באמת שמתקשה להסביר את התחושה במילים..
וזה מטורף מבחינתי! כי זו זכות לגעת בלבבות, לרגש ולהתרגש כך בזכות האומנות (שלי) שהיא פרי יצירתי. לפרוק,לכאוב,לרקוד,לנשום,לשחרר .. הכל מתחבר.
כל סדנה כזאת עבורי היא מעבר ל- ״רק ריקוד״, היא מגיעה ממקום עמוק יותר של קונספט ומסר שחשוב לי להעביר לרקדנים בסדנה ולצופים בקליפ.
אז כפי שהסדנה הייתה סופר משמעותית, כך גם מעמד העריכה לרמת הדיוק ופרטי הפרטים..
הרגשתי שיהיה הכי נכון להתחיל בשחור ולבן ואט אט להכניס את הצבע ואת האור???? ולסיים כאמור בתקווה ובתפילה להשבת כל החטופות והחטופים כי בעיני, בלי החזרתם מדינת ישראל לא תוכל לחזור להיות מדינה. זה הבסיס לתהליך השינוי, התיקון, השיקום והריפוי של השבר העצום הזה שאנו חווים.
תודה לכל מי שנכח.ה שם ברחבה. הרחבתם לי את הלב במידה, נתתם לי השראה ובעיקר- אוויר לנשימה.
תודה.
צילום ועריכה: @wavingsound
@EdenGolanOfficial #hurricane
@KerenPelesOfficial @stavbeger2675 אבי אוחיון - על יצירת המופת הזאת!
- Catégories
- Master Class Musique
Commentaires